פריקת כתף: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

פריקת כתף היא פציעה נפוצה, בעיקר בקרב אנשים העוסקים בספורט. שיקום המפרק לאחר הפריקה יכלול בין היתר חיזוק שרירים והשבת טווח התנועה של הכתף. טיפול פיזיותרפיה מובנה ישיב את הכתף לפעילות מלאה ויסייע במניעה של פריקות חוזרות

מפרק הכתף הוא המפרק התנועתי ביותר בגוף המאפשר ליד לנוע לכיוונים רבים. תכונה זו מגדילה את הסיכויים  לחוסר יציבות ומשכך, מבין כל המפרקים הגוף, מפרק הכתף הוא בעל הסבירות הגבוהה ביותר לסבול מפריקות. לכן אין זה מפתיע שפריקת כתף מהווה כרבע מכלל פציעות הכתף בספורט. 

מפרק הכתף מורכב מעצם הזרוע המתחברת לעצם השכמה, וליתר דיוק – ראש עצם הזרוע אשר מתחבר למכתש של עצם השכמה. כיוון ששטח המגע בין שתי עצמות אלה הוא לא גדול ולא מספק מספיק יציבות, מבנים אחרים בסביבת המפרק נדרשים לפצות על כך.

את המבנים הנוספים העוזרים בייצוב המפרק ניתן לחלק לשניים: מבנים פאסיביים – כאלה שאינם יכולים להתכווץ, ובהם הרצועות, הקפסולה המפרקית, המבנה הגרמי של המפרק והלאברום – טבעת סחוסית העוטפת את הקו המפרקי ומגדילה את שטח המגע של המפרק; על מבנים אלו פחות ניתן להשפיע בתהליך השיקום ומבנים אקטיביים – כאלה שיכולים להתכווץ, אלו הם כל השרירים אשר מניעים את המפרק עליהם נוכל להשפיע הכי הרבה במהלך השיקום ובהם נתמקד.

מהי פריקת כתף?

פריקת כתף מתרחשת כאשר עצם הזרוע נמשכת בכוח מהמשטח המפרקי של השכמה שאליו היא מחוברת. הכתף יכולה להיפרק הן קדימה והן אחורה והיא מוגדרת על ידי המיקום שבו נמצאת עצם הזרוע לאחר הפריקה. כ-95% מפריקות הכתף הן פריקות קדמיות, מצב שבו עצם הזרוע זזה קדימה ונמצאת קדמית ביחס למפרק. פריקה אחורית היא מצב שבו הזרוע זזה אחורה ונמצאת אחורית ביחס למפרק. כמו כן קיימים עוד כמה סוגים נדירים של פריקות כתף.

בדרך כלל, פריקה קדמית מתרחשת כאשר הזרוע נמצאת בהרחקה וסיבוב החוצה (כמו תנועה של יד מאחורי הראש) והמרפק נמשך אחורה בחוזקה, פעולה אשר מנתקת את ראש הזרוע מהמשטח המפרקי ודוחפת אותו קדימה. כמו כן, הפעולה יכולה להתרחש בעת פעולות נוספות, כמו זריקת כדור או נפילה על היד כשהיא ישרה.

לאחר פריקת הכתף הראשונה, עולים הסיכויים לפריקות חוזרות, זאת משום שפגיעה בגופים המייצבים של המפרק יכולה להוביל לאי-יציבות כרונית. בגילאים צעירים (עד 25) קיים סיכוי גבוהה לפריקות חוזרות (80%-90%) ולכן בגילאים אלו לעיתים נמליץ על ניתוח כדי להוריד את הסיכוי לפריקות חוזרות, במיוחד אם מדובר בספורטאים. בגילאים מבוגרים יותר הסיכוי לפריקות חוזרות נמוך יותר, ולכן קיים סיכוי גבוהה שהטיפול השמרני (פיזיותרפיה) יביא לתוצאה המיטבית.

שתי פגיעות נפוצות היכולות להתלוות לפריקת כתף:

  • היל זקס (Hill Sachs lesion) – שבר דחיסה בצד האחורי של ראש עצם הזרוע
  • בנקהארט (Bankhart lesion) – פגיעה בלברום בחלקו הקדמי של המפרק

תסמינים של פריקת כתף

  • כאב – כאשר עצם הזרוע יוצאת ממקומה, סחוסים, גידים, שרירים ורצועות יכולים להיפגע. בדרך כלל הפריקה מלווה בכאב חזק ובקושי רב להזיז את היד בכיוון כלשהו. השרירים סביב המפרק יסבלו מספאזם אשר גורם לכאב בכל תנועה. 
  • נראות – הכתף הפצועה תראה שונה מהכתף השנייה.
  • נפיחות
  • תסמינים נירולוגים – אם במהלך הפריקה הייתה פגיעה עצבית, יורגשו תסמינים נוירולוגים לאורך היד, כגון חשמל, נימול ודקירות. 
  • תסמינים נוספים – כמו בפגיעות אחרות, הכאב העז יכול לעורר תסמינים כגון בחילה, הקאה, הזעה, סחרחורת וחולשה.

כיצד מאבחנים פריקת כתף?

כמו בכל פגיעה, הבדיקה לאבחון הבעיה תתחיל מתשאול על פרטי האירוע כדי להבין את מנגנון הפציעה. חשוב לדעת על פציעות עבר שהיו באותו מפרק, ובמיוחד אם היו פריקות קודמות או שזו הפעם הראשונה. כמו כן, בודקים אם קיימת פגיעה בכלי דם או בעצבים.

על פי החלטת הרופא יבוצע צילום רנטגן כדי לאשר את האבחנה שזו אכן פריקת כתף ולשלול שבר.

פרקתי את הכתף, מה עושים?

קודם כל, יש לפנות בהקדם למיון כדי שרופא יבדוק שזו אכן פריקת כתף ויערוך בדיקות נוספות כדי לוודא שאין פגיעות נוספות, כגון שבר או פגיעה בעצבים או בכלי דם. לאחר מכן הרופא יחזיר את הכתף למקומה. מומלץ בחום לא לנסות להחזיר את הכתף לבד או לתת למישהו "שיודע" כי פעם היה לו כזה. פעולה לא נכונה עלולה לפגוע בעצבים ובכלי דם באזור המפרק ולגרום לנזק.

שיקום הכתף לאחר פריקה

לאחר החזרת המפרק למקומו יש לנוח במשך כמה ימים ולא לאמץ את הכתף. כמו כן, ניתן ליטול כדורים נוגדי דלקת במטרה להפחית כאב ולהוריד דלקת.

לאחר תקופה ראשונית של מנוחה יש לעבור שיקום מקיף כדי להחזיר את הכתף לתפקוד מיטבי. בתחילה, תוכנית השיקום כוללת תרגילים להשגת טווח תנועה מלא ותרגילי חיזוק איזומטריים ודינמיים, בשלב זה יש לבצע תרגילים רק בטווח הנקי מכאב. בשלב מאוחר יותר השיקום יתמקד בתרגילים לשליטה מוטורית ובתרגילים המיועדים להשגת מטרות המטופל.

כדי להפחית את הסיכויים לפריקות כתף חוזרות, יש לחזק משמעותית את השרירים המייצבים של הכתף. חשוב לעבוד על רוטציות כתף כנגד התנגדות ויש לעשות זאת בזוויות שונות של המפרק, לדוגמה כאשר הזרוע צמודה לגוף וכאשר הזרוע נמצאת בהרחקה בזווית של 90 מעלות מהגוף. בנוסף בשלב חשוב לעבוד על פרופריוספציה.

בשלבים מתקדמים מבצעים תרגילים פונקציונאליים המערבים את כל מרכיבי הכושר הדרושים לענף ספורט שבו עוסק המטופל. כך, לדוגמה, עם שחקן כדורעף נעבוד על יציבות של המפרק בפעולות שבהן היד מעל הראש ועם שחקן טניס נעבוד על תגובות מהירות של היד בזוויות שונות.

​​

יצירת קשר מהירה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות
גלילה לראש העמוד