כאבים במרפק: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

כאבים במרפק יכולים להיגרם בשל גורמים שונים, כמו מרפק טניס, מרפק גולף או פגיעה טראומטית. הטיפול בכאבים תלוי בגורם הבעיה, במאפייני הכאב ובאורח חייהם של המטופלים. טיפול פיזיותרפיה מסייע באבחון מקור הבעיה ולהתאים את דרך הטיפול לכל מטופל לפי צרכיו

מפרק המרפק הוא נקודת המפגש של שלוש עצמות – עצם הזרוע (Humerus) ושתי עצמות האמה (Radius&Ulna). המרפק מאפשר שתי תנועות: כיפוף ויישור של הזרוע וסיבוב פנימה והחוצה של האמה.

היד היא אחד האיברים העיקריים שמאפשרים תנועה ותפעול של הסביבה, כאשר מפרק המרפק מעורב כמעט בכל תנועה שהיד עושה. בשגרה, אנו לא שמים לב ולא מודעים לחשיבותו של המפרק בתנועות שאנו עושים במהלך היום וכמה טווח התנועה שלו נחוץ לאיכות החיים שלנו, אך כאשר המרפק נפגע ואנו חשים כאב במרפק בביצוע תנועה מסוימת, פתאום אנו מבינים כמה פציעה במרפק יכולה להגביל את חופש הפעולה שלנו. לדוגמה, כדי לנעול את הדלת עם מפתח אנו צריכים לסובב את האמה, וכדי לשתות כוס מים אנו צריכים ליישר את המרפק כדי לקחת את הכוס ואז לכופף כדי להביא את הכוס לפה. כאשר ישנה מגבלה של טווח התנועה במרפק, הרבה יותר קשה לבצע את הפעולות הפשוטות האלה. אלה הן דוגמאות מעטות לפעולות יום-יומיות שכמעט שלא שמים לב לתדירות ולחשיבות שלהן במהלך החיים, ורק כאשר יש פציעה כל פעולה כזאת הופכת למשהו מודע שצריך לתכנן מראש.

הגורמים השכיחים לכאב במרפק

ישנם גורמים שונים היכולים לגרום לכאב במרפק, ובהם דלקות, פציעות ושברים:

דלקת בגיד – יש שלושה מוקדים נפוצים לדלקות גידים במרפק:

• דלקת גיד השרירים המיישרים של כף היד – הדלקת, המוכרת יותר כ"מרפק טניס" היא הגורם השכיח ביותר לכאב במרפק. מיקום הכאב יהיה בצד החיצוני של המרפק ולרוב הוא יופיע בניסיון להרים או למשוך חפץ כלשהו, בפעולות כמו רכיבה על אופניים וכמובן באימוני כוח. אם המקום רגיש יותר, אז כאב במרפק יופיע כמעט בכל פעם שנשתמש בכף היד כדי להחזיק משהו.
• דלקת גיד השרירים המכופפים של כף היד – הדלקת, המוכרת יותר בשם "מרפק גולף", גורמת לכאבים בצד הפנימי של המרפק, ובדומה למרפק טניס, גם במקרה זה הכאב יכול להופיע כל פעם שנחזיק משהו ונפעיל כוח עם כף היד.
• דלקת בגיד הטרייספס – שריר הטרייספס, או בשמו העממי "יד אחורית", אחראי על היכולת שלנו ליישר את המרפק. שריר זה עובד חזק מאוד בכל פעם שאנו דוחפים משהו, לדוגמה בתרגילים כמו לחיצת חזה או לחיצת כתף. במקרה זה הכאב יופיע בחלק האחורי של המרפק. כאבים באזור זה יכולים לנבוע מעומסים גבוהים מדי על האזור או במקרה שכיח אחר, הכאב נובע מהשענות על המרפק לאורך זמן, תופעה שנפוצה בקרב סטודנטים.

פגיעה ברצועות (נקע במרפק):

בהגדרתו, נקע הוא פגיעה ברצועה. תפקיד הרצועות במרפק (וגם בשאר מפרקי הגוף) הוא לייצב את המפרק. כמו שאנו יודעים, מפרק הוא למעשה צומת של עצמות, וכדי שבצומת תהיה תנועה מסודרת ויציבה צריך שיהיה גורם החוסם את התנועה במישורים מסוימים כדי לאפשר תנועה במישורים הרלוונטיים בלבד. במרפק, אותו גורם הוא הרצועות וכאשר רצועה נפגעת הדבר יכול להוביל לחוסר יציבות במפרק. ברוב המקרים, נקע במרפק ייגרם כתוצאה מנפילה על יד ישרה או ישירות על המרפק. פגיעה בחלק מהרצועות או אפילו באחת מהן יכולה להוביל לחוסר יציבות של המרפק, וכתוצאה מכך יהיו פעולות שנרגיש חוסר בטחון לבצע. תסמינים של פגיעה ברצועות הם כאב בתנועה של המרפק, ובמצב אקוטי הכאב יופיע גם ללא תנועה, וכן נפיחות באזור המרפק וסימנים כחולים.

תפס של עצב:

שלושה עצבים גדולים עוברים באזור המרפק – העצב האולנרי, העצב הרדיאלי והעצב המדיאני. לחץ על העצב הנגרם מאחת הרקמות הסובבות אותו, כמו עצם או שריר או רצועה, יכול לעורר תסמינים שונים, ובהם כאב במרפק, הירדמות של חלקים באמה וירידה בכוח. המקרים השכיחים של לחץ על עצב באזור המרפק הם:

• תסמונת התעלה הקוביטלית (תפס העצב האולנרי) – העצב האולנרי עובר בחלקו האחורי של המרפק, סמוך לעצם הבולטת של המרפק, והוא זה שאחראי על תחושת הזרם החשמלי שאנו מרגישים במקרה של מכה באזור. בין גורמי הסיכון לתופעה זו הם הישענות ממושכת על המרפק או שהייה ממושכת במצבים שבהם המרפק מכופף. התסמינים הם כאב וחוסר תחושה באזור המרפק, אשר היכולים להגיע עד לזרת כף היד ולקמיצה שלידה. תסמינים חמורים יותר הם חולשה של שתי האצבעות אשר פוגעת ביכולת האחיזה של היד וניוון של שרירי האמה.
• תפס העצב הרדיאלי – מקרה פחות שכיח. מסלול העצב הרדיאלי עובר מהחלק החיצוני של המרפק לכיוון האגודל. הלחץ יכול להיווצר בשל שריר בשם סופינטור (Supinator) אשר מיקומו באמה קרוב למרפק ותפקידו לאפשר את התנועה של סיבוב היד, כך שפנים כף היד מופנה כלפי מעלה. התסמינים של מצב זה הם כאב במרפק, חולשה, ירידה בתחושה בכף היד או שלושתם יחד.

פריקת מרפק:

מצב שבו אחת העצמות המרכיבות את המפרק יוצאת ממקומה. התסמינים המופיעים במקרה כזה הם כאב חד ועיוות של המפרק. לרוב, במקרה של פריקה של המרפק פגיעה ברצועות היא בלתי נמנעת. בקרב מבוגרים, המרפק הוא המפרק השני בשכיחותו לפריקות, אחרי פריקת כתף, ובקרב ילדים זהו המפרק הכי שכיח לפריקות. הגורם הנפוץ לפריקה הוא נפילה על יד ישרה. במקרה של פריקת מרפק יש לפנות למיון באופן מידי כדי לקבל את הטיפול המתאים ולבדוק אם נגרם נזק נוסף. סיבוכים אפשריים במקרה של פריקה הם לחץ על עצב או כלי דם המובילים אל האמה ואל כף היד. במרבית המקרים ניתן להחזיר את המרפק למקום ללא ניתוח.

שבר במרפק:

שברים באזור המרפק בדרך כלל נגרמים מנפילה, ממכה ישירה או מחבלה סיבובית. ישנם לא מעט מקרים שבהם עם הפריקה ישנו גם שבר במרפק. כדי לאבחן את השבר יש לבצע צילום רנטגן ולעיתים יש צורך גם ב-CT. כל אחת משלוש העצמות של המפרק יכולה להישבר. במקרה של תזוזה מינימלית של העצמות, הטיפול יכול להיות שמרני ללא התערבות כירורגית, אך במקרה של תזוזה וסכנה לפגיעה בעצבים או כלי דם באזור ייתכן שיהיה צורך בניתוח לקיבוע השבר.

למה כואב לי במפרק?

לאבחנה המדויקת ביותר צריך להתחקות אחר ההיסטוריה של המטופל. אם הייתה חבלה במרפק, אופן החבלה יעזור לנו להבין איזה גופים נפגעו במפרק. אם הכאב הופיע בהדרגתיות, ללא אירוע מסוים שגרם להתחלתו, מידע על התנהלות היום יום של המטופל יוכל לעזור לנו לדעת את הסיבות שאולי הובילו להופעת הכאב. על כן, האבחון כולל תחקור של שגרת היום של המטופל – מקצוע ואופי העבודה, אם אימון או פעילות גופנית מהווים חלק משגרת היום-יום או אם ישנו תחביב אחר שיכול לתרום להופעת הכאב במרפק. ההיסטוריה של המטופל תעזור לפיזיותרפיסט להעריך מה הבעיה ולפי זה לבחור את הבדיקות המתאימות שיש לבצע.

לאחר ששמענו את סיפור המקרה מזווית המטופל ובנינו השערה ראשונית מה אופי הבעיה, השלב הבא הוא לאשש או לשלול את ההערכה הראשונית הזאת. שלב זה הוא בדיקה פיזית על ידי פיזיותרפיסט. לרוב הבדיקה תכלול הערכה של גורמים שונים כמו טווחי תנועה, כוח שרירים, יציבות המפרק לאיתור פגיעה ברצועות ומישוש האזור כדי לאתר את מוקדי הכאב. כמו כן, כדי לקבל את ההערכה המדויקת ביותר של אופי הבעיה, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות הדמיה כגון רנטגן או MRI.

איך מטפלים בכאבים במפרק?

את דרך הטיפול נתאים לאופי הבעיה, לדוגמה אם הכאב נובע כתוצאה מדלקת בגיד, המענה היעיל ביותר הוא הפעלת עומסים במטרה לחזק את האזור תוך בקרה של רמת הכאב. בשלב זה תמיד עולה השאלה אם זה בסדר לעבוד עם כאב, והתשובה היא כן.

עם זאת, יש לבחון אם רמות הכאב יורדות לאורך הזמן. אם רמות הכאב רק עולות, כדאי לשקול מחדש את אופי הטיפול ולשנות אותו. בדוגמה אחרת, אם הכאב נובע כתוצאה מתפס של עצב, הטיפול יכלול תרגילים לתנועתיות של העצב שיש עליו לחץ. במקרה של שבר או פגיעה ברצועות נעבוד הרבה על החזרה של טווחי תנועה וחיזוק.