פיזיותרפיה וסטיבולירת היא חלק ממערך הטיפול בבעיות של ורטיגו, סחרחורות ומאפיינים נוספים של בעיות בשיווי המשקל. הטיפול תלוי במקור הבעיה ומותאם באופן אישי לתסמינים שמהם סובלים המטופלים.
המערכת הווסטיבולרית, אשר ממוקמת באוזן הפנימית, שומרת על שיווי המשקל ויציבות הגוף. המערכת פועלת במקביל ובשיתוף פעולה עם מערכת הראייה והמערכת הסומטוסנסורית (חלק ממערכת העצבים החושית).
המערכת מנטרת את תנועת הראש והגוף ומאפשרת שלושה דברים חשובים אשר בלעדיהם יהיה קשה עד בלתי אפשרי לתפקד:
- שיווי משקל – שיווי משקל תקין נדרש לביצוע כמעט כל פעולה גופנית, החל מישיבה ועד עמידה על רגל אחת על משטח לא יציב.
- יציבות מבט – המערכת הווסטיבולרית מאפשרת לנו לראות תמונה חדה ומפוקסת כאשר הגוף בתנועה או במנוחה. למעשה, בזכותה אנו יכולים לראות תמונה מפוקסת וחדה גם תוך כדי ריצה.
- התמצאות במרחב – המערכת עושה אינטגרציה של כל המידע המגיע למוח – המידע הוויזואלי המגיע מהעיניים, המידע על מנח ותנועת הגוף המגיע מהאיברים הווסטיבולרים באוזניים והמידע הפרופריוספטיבי המגיע מהמפרקים והשרירים של הגוף.
אינטגרציה של כל המידע הזה מאפשרת לדעת מה מצב הגוף ביחס למרחב שבו נמצאים ומאפשרת לנו לנוע באותו מרחב באופן אוטומטי בלי צורך לחשב כל צעד וכל תנועה.
המערכת הווסטיבולרית מקבלת ומסנכרנת מידע משלוש מערכות שונות:
- האיברים הווסטיבולריים – ממוקמים באוזניים ובנויים מחמישה חלקים: החלקים האוטוליטים המספקים מידע על תנועה בקו ישר, אופקי או אנכי, ושלוש תעלות חצי-קשתיות המספקות מידע על תנועה סיבובית. התעלות החצי קשתיות מחוברות לחלקים האוטוליטים. בתוך האוטוליטים ישנם קריסטלים זעירים הנקראים אוטוקוניה.
- ראייה – המידע הוויזואלי המגיע ממערכת הראייה מאפשר למוח להבין איפה אנו נמצאים במרחב. המערכת הווסטיבולרית מפעילה את תנועות העיניים במטרה לשמור על תמונה מפוקסת ויציבה בהתאם לתנועה של הראש במרחב. לדוגמה, אם אנו מסתכלים על נקודה מסוימת ותוך כדי מזיזים את הראש, העיניים שלנו יזוזו באותה המהירות שבה הראש זז, רק בכיוון ההפוך.
- פרופריוספציה – המידע הפרופריוספטיבי מגיע מהגידים, שרירים, רצועות והמפרקים. מידע זה מאפשר לנו לדעת באיזה מצב נמצאים איברי הגוף השונים ובכך מאפשר ביצוע אוטומטי של פעולות כמו הליכה, ריצה וכל פעולה אחרת הדורשת תנועה במרחב.
פגיעה בכל אחת מהחוליות בשרשרת הזאת, החל מהאיבר הווסטיבולרי ועד למוח, יכולה לפגוע ביכולת של המערכת הווסיטבולרית לבצע את תפקידה.
טיפול בוורטיגו לעומת טיפול וסטיבולרי
המונח "טיפול וסיטבולרי" מקושר בעיקר לבעיות של סחרחורת, אך למעשה, המושג "סחרחורת" מתאר מגוון תסמינים כמו תחושת ריחוף, שיוט, תחושה של חוסר שיווי משקל כללי, תחושה של חוסר אוריינטציה במרחב ותחושה כאילו הולכים להתעלף. לעומת זאת, טיפול בוורטיגו הוא טיפול בסוג מסוים של סחרחורת, שבה יש תחושה כאילו החדר מסתובב.
על כן, הטיפול הווסטיבולרי מספק פתרון לכלל המצבים של סחרחורת, כמו ורטיגו, רגישות לתנועה וירידה בשיווי משקל. התסמינים שעליהם מדווחים משתנים ממטופל למטופלת ותלויים בגורם לבעיה.
התסמינים יכולים להתעורר כתוצאה מפעולה מסוימת, כמו שינוי תנוחה, סיבוב של הראש או אפילו הליכה ברחוב. במקרים אחרים התסמינים יהיו בעלי אופי יותר קבוע, כלומר לא משנה מה נעשה, הסחרחורת נשארת במידה כזאת או אחרת. גם עוצמת התסמינים משתנה מאדם לאדם, אך ברוב המקרים התסמינים פוגעים ביכולת של המטופל/ת לתפקד באופן משמעותי.
הסיכוי לסבול מתסמינים וסטיבולרים עולה עם הגיל, משום שעם הגיל יש ירידה כללית בשיווי המשקל. כמו כן, למי שחווה התקפים של סחרחורות יש סיכוי גבוהה יותר לפתח התקפים נוספים.
אנשים הזקוקים לטיפול וסטיבולרי הם בעלי סיכוי משמעותית גבוהה יותר לנפילות וכתוצאה מכך לסבול מפציעות קשות נוספות.
על כן, טיפול וסטיבולרי חייב להיות מותאם באופן אישי לכל מטופל/ת על פי התסמינים והפתולוגיה העומדת מאחוריהם. לכן על הפיזיותרפיסט/ית להיות מוכשר לטיפול וסטיבולרי ובקי בספרות הרפואית המעודכנת בפיזיותרפיה וסטיבולרית.
גורמים לסחרחורת
ניתן לחלק את הגורמים לסחרחורת לשתי קבוצות עיקריות – סחרחורת הנובעת מגורם מרכזי וסחרחורת הנובעת מגורם פריפרי.
עם זאת, יש לציין שב-30% מהמקרים לא ניתן לדעת מה הסיבה לסחרחורת.
סחרחורת הנובעת מגורמים מרכזיים
בקבוצה זאת נמצאות הפתולוגיות הפוגעות באזורים במוח האחראים על שיווי המשקל, בעיקר גזע המוח והצרבלום (המוח הקטן).
- אירוע מוחי – מחקרים מראים כי בקרב 5% מכלל האנשים הפונים למיון עקב סחרחורת, הסיבה לסחרחורת היא אירוע מוחי. במצב זה יש חשיבות רבה להגיע לאבחנה הנכונה כמה שיותר מהר ולתת את הטיפול המהיר ביותר. לכן הכרחי שהפיזיותרפיסט המטפל יכיר היטב את הסימנים המצביעים על אירוע מוחי וידע להפנות את המטופל/ת לבית חולים בהקדם. שיקום לאחר אירוע מוחי יהיה לפי הפגיעות שיצר האירוע, כאשר מטרת השיקום היא לחזק את יכולת שיווי משקל הקיימת ולהפחית תסמינים כמו תחושת שיוט או רגישות לעומס ויזואלי.
- גידול במוח – באזורים האחראים על המערכת הווסטיבולרית. הטיפול בגידול יקבע על ידי רופא מומחה, כאשר ברוב המקרים יהיה צורך להסיר את הגידול. אם עדין קיימות הפרעות בשיווי המשקל לאחר הסרת הגידול, נבצע שיקום בדומה למצב של אירוע מוחי.
- נפילת לחץ דם – מתרחשת בעיקר במעבר משכיבה לעמידה או מישיבה לעמידה. בכדי להפחית את התסמינים יש לעבור בין המצבים בצורה איטית והדרגתית.
- טרשת נפוצה – במקרה שיש נגע טרשתי באחד האזורים הקשורים לתפקוד וסטיבולרי, הפגיעה תהיה בהתאם לגודל הנגע ולמיקום שלו. דרכי הטיפול תלויים בסוג הירידה בתפקוד הווסטיבולרי ויתמקדו בחיזוק התפקוד הקיים.
- זעזוע מוח – זעזוע מוח יכול להוביל לפגיעות וסטיבולריות שונות. טיפול פיזיותרפיה וסטיבולרית יתחיל בטיפול מתון והדרגתי, והשיקום יכלול תרגול ליציבות מבט, שיווי משקל, נרמול הגירויים הבעייתיים, פעילות גופנית וטיפול בצוואר.
סחרחורת הנובעת מגורמים פריפריים
בקבוצה זאת נמצאות הפתולוגיות שבהן יש פגיעה באיברים שתפקידם להעביר מידע למוח על מנח הגוף ועל מצבנו ביחס למרחב שבו אנו נמצאים. סחרחורת ממקור פריפרי יכולה לנבוע מפגיעה באיבר הווסטיבולרי באוזן או בעצב הווסטיבולרי (העצב שמעצבב את האיבר הווסטיבולרי).
- וסטיבולר נויריטיס – דלקת של העצב הווסטיבולרי. המצב מאופיין ברגישות לתנועות של הראש והוא יכול להימשך מספר שעות עד מספר ימים. הטיפול נעשה בשילוב של סטרואידים להורדת הדלקת ושל פיזיותרפיה וסטיבולרית במטרה להפחית את התסמינים מהר יותר.
- ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי (BPPV) – הוורטיגו הקלאסי ואחד הגורמים הנפוצים לסחרחורת סיבובית. בפתולוגיה זו, הקריסטלים הנמצאים באוטוליטים נכנסים לאחת התעלות החצי קשתיות שבאוזן (ברוב המקרים התעלה האחורית). כתוצאה מכך, כאשר מזיזים את הראש, האיבר הווסטיבולרי שבאוזן הבעייתית משדר מידע שגוי אשר אינו תואם את המידע המגיע מהאיבר הווסטיבולרי באוזן השנייה או את המידע שמגיע ממערכת הראיה והמערכת הפרופריוספטיבית. חוסר ההתאמה במידע גורם לסחרחורת סיבובית חזקה אשר יכולה להימשך בין 20-10 שניות ל-3 דקות, תלוי בסוג הבעיה. במקרה זה, פיזיותרפיה וסטיבולרית תכלול אבחון מדויק של מקור הבעיה – באיזו מהתעלות החצי קשתיות יש קריסטלים שלא אמורים להיות שם. באבחון, הפיזיותרפיסט יזיז את ראש המטופל/ת ויעקוב אחר תנועות העיניים בעזרת משקפי פרנזל (משקפיים מיוחדים המאפשרים לראות ברמת דיוק גבוהה את תנועות העיניים ולאבחן את מיקום הקריסטלים).
הטיפול עצמו כולל טכניקות שאמורות לפנות את הקריסטלים מהתעלות החצי קשתיות. לאחר הטיפול, הסחרחורת הסיבובית הקשה אמורה לחלוף, אך עם זאת יכולה להישאר תחושה לא נעימה למשך מספר ימים. לפעמים יש צורך לחזור על הטיפול פעם או פעמיים נוספות, אך אם לאחר כשלושה ארבעה טיפולים אין שיפור כנראה שלא מדובר ב-BPPV ויש לפנות לרופא/ה. - סחרחורת ממקור צווארי – הצוואר מספק למוח הרבה מידע פרופריוספטיבי לגבי מיקום הראש ביחס לגוף – אם הראש מסובב ימינה, שמאלה או מורם למעלה. לעיתים, כשיש בעיות בצוואר, המידע המועבר למוח לא מדויק ולא תואם את המידע המועבר מהאיברים האחרים במערכת הווסטיבולרית, ואז יכולה להיות סחרחורת או תחושה של שיוט. יש לציין שאין דרך לבדוק אם הסחרחורת אכן נובעת כתוצאה מבעיה צווארית, ולכן אבחנה זאת נשקלת רק לאחר שלא נמצא שום הסבר אחר לסחרחורת. הטיפול במקרה זה יכלול טכניקות מנואליות לצוואר במטרה להוריד כאב ולנרמל את המידע המגיע למוח מהצוואר, וכן חיזוק שרירי הצוואר וחגורת הכתפיים.
- מחלת מנייר – מחלה הפוגעת באיבר הווסטיבולרי עצמו. המחלה נגרמת בשל הצטברות נוזלים בשבלול האוזן ובאיבר הווסטיבולרי. הסיבות להתפתחות המחלה לא ידועות. הסובלים מהמחלה יתארו התקפי ורטיגו קשים הנמשכים בין 20 דקות ל-12 שעות, תחושת מלאות באוזן, טינטון וירידה בשמיעה.
כדי לאשש את האבחנה של המחלה יש לבצע בדיקת שמיעה, אם הבדיקה תצביע על ירידה בשמיעה בתדרים נמוכים זו אינדיקציה למחלת מנייר. תסמיני המחלה מגיעים בהתקפים אשר יכולים להופיע אחת לשבועיים במקרים הקשים או אחת למספר חודשים במקרים היותר טובים. התקף מנייר בדרך כלל יכלול יום אחד קשה מאוד ולאחריו עוד מספר ימים של תחושה כללית מאוד לא נעימה. לאחר כל התקף כדאי לבצע פיזיותרפיה וסטיבולרית הכוללת תרגילים כדי לחזור לשגרה מהר יותר. כמו כן, כדי להפחית את ההתקפים יש לנקוט בדיאטה דלת נתרן (עד 1500 מ״ג ליום).
אבחנה במסגרת טיפול בורטיגו פיזיותרפיה
אצלינו בקליניקה, תוכנית הטיפולים מותאמת באופן פרטני לכל מטופל ומטופלת לפי התסמינים ולמקור הבעיה. לשם כך, נתחיל את הטיפול בסקירה של ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת. הכרחי לדעת מהם התסמינים, מה מעורר אותם ואיך הם מאופיינים מבחינת התחושה והזמן שהם מופיעים – האם הם אקוטיים, כרוניים או התקפיים? מה עוזר להתאושש מהסימפטומים? האם התסמינים קבועים או באים והולכים? כאשר הם קורים, כמה זמן הם נמשכים? וכמובן לא לשכוח את ההשפעה על התפקוד היומיומי – באיזו פעולה זה הכי מפריע? וכדומה.
לאחר התשאול נבצע בדיקה קלינית שבה ייבחנו החשדות שעלו מהתשאול וכן מספר בדיקות לשלילת פתולוגיות מסוכנות אשר מחייבות פנייה למיון. בבדיקה נרצה לראות אם יש ניסטגמוס (תנועת עיניים לא רצונית) ומה אופיו. נבדוק את יכולת המטופל/ת למקד מבט על מטרה, לעקוב אחר מטרה נעה ולהעביר מבט ממטרה אחת לאחרת. החלק השני של הבדיקה יבוצע כאשר המטופל מרכיב משקפי פרנזל. משקפי הפרנזל מאפשרים לנו לראות טוב יותר את תנועות העיניים ועם זאת מונעים מהמטופל/ת למקד מבט, דבר שמאפשר לראות פתולוגיות נוספות שאי אפשר לראות כאשר ממקדים את המבט.
לאחר כל הבדיקות המפורטות כאן נוכל לתת מענה מדויק, מקצועי וממוקד לבעיה של המטופל/ת.
