קרע בשריר התאומים הוא בין פציעות הספורט הנפוצות ביותר והוא יכולה להתרחש בעת פעילות בכל ענף ספורט הכולל ריצה, כמו כדורגל, טניס, כדורסל, ריצה למרחקים ארוכים ועוד.
טיפול בקרע בתאומים נקבע לפי חומרת הקרע, המיקום שלו והצרכים והמגבלות של כל מטופל ומטופלת.
שריר הסובך, הידוע יותר כשריר התאומים, ממוקם בחלק האחורי של השוק. השריר הוא למעשה חלק משריר גדול יותר הקרוי שריר הסובך התלת ראשי הכולל גם את שריר הסוליה ( Musculus soleus– שריר הסולאוס). שני השרירים האלה – שריר התאומים ושריר הסוליה, אחראים על מגוון רחב של פעולות, ובהן עלייה על קצות האצבעות, קפיצה לגובה, קפיצה למרחק והנעה של הגוף קדימה בהליכה ובריצה.
אף על פי שנהוג להתייחס לקרע בשריר התאומים באופן כללי, הקרע יכול להיווצר גם בשריר הסוליה וגם בשריר התאומים.
קרע בשריר התאומים הוא פציעת ספורט נפוצה מאוד, וממחקרים שעקבו אחר פגיעות בקרב שחקני פוטבול אמריקאי עלה כי ב-14.4%-16% מהמקרים הפציעה תחזור בשנית, כאשר 50% מהן מתרחשות בחודשיים הראשונים לאחר הפציעה.
מחקר נוסף שבדק אנשים הסובלים מפציעה חוזרת של קרע בתאומים הראה כי ב-40% מהמקרים הקרע היה באותה הנקודה בשריר ובדיוק באותה הצורה, וכן כי הפציעה חזרה בתוך חודשיים מהפציעה הראשונה.
על כן, תהליך השיקום של פציעה כזו מחייב ניהול נכון ומדויק כדי למנוע חזרה שלה. כמו כן, זמן ההחלמה מקרע בשריר התאומים ממושך יותר כאשר זו פציעה חוזרת.
קרע בשריר התאומים – תסמינים
פציעות בשריר הסוליה נפוצות יותר אצל רצים העובדים בנפחים גבוהים מדי. לרוב, הקרע מתחיל בהדרגה, מבלי שהמטופלים מרגישים בכך ולא יודעים להגיד מתי בדיוק זה התחיל.
לכן, כל מי שמבצע קפיצה גדולה מדי בנפחי הריצה חשוף לפגיעה בשריר הסוליה. פציעה כזו מאופיינת ברגישות מפושטת באזור השוק האחורי מבלי לדעת מאיזו נקודה בדיוק מתפשט הכאב.
לעומת זאת, קרע בתאומים מתרחש לרוב בשל עומס נקודתי גבוה מדי בזמן פעולות כמו ריצה מהירה, קפיצות, שינויי כיוון, האצה והאטה. אינדיקציה להיווצרות קרע בתאומים היא תחושה של כאב חד ופתאומי במהלך פעילות גופנית ולאחריו הכאב מורגש גם בזמן ההליכה. הכאב יהיה ממוקד בנקודה אחת שניתן בקלות להצביע עליה.
רמת הכאב ומידת המוגבלות שהקרע גורם תלויה בגודל הקרע ובמיקום שלו.
בחלק מפציעות התאומים והסוליה, הכאב לא יורגש בהליכה או בזמן מתיחה של השריר, והוא יתעורר רק בעת ביצוע פעילות עם עומס גבוה יותר על השריר. במקרה כזה מדובר בפציעה קלה יותר.
קרע גדול יותר יכול להביא למצב של כאב וקושי משמעותי גם בהליכה. במקרה זה מומלץ ללכת עם הרגל מסובבת החוצה (כמו הליכת ברווז) כדי למנוע מתיחה והפעלת כוח של השריר בזמן ההליכה, כך אפשר להימנע מהכאב ולהאיץ את ההחלמה.
קרע בתאומים – גורמי סיכון
הסיכון לקרע בתאומים עולה עם הגיל וכן יש סיכוי גבוה יותר בקרב מי שכבר סבלו בעבר מפציעה זו.
גורמי סיכון נוספים הם משקל עודף ופציעות עבר בשרירים המקרבים, ההאמסטרינג והארבע ראשי.
למרות כל אלה, ישנם מספר דברים שניתן לעשות כדי להוריד את הסיכוי לקרע –
- שיפור כוח וכוח מתפרץ – העלאת הכוח משפרת את יכולת השריר לעמוד בעומסים גדולים יותר, לכן יידרש עומס גדול יותר כדי לגרום לקרע.
- עבודה פליאומטרית – במקרים רבים, קרע בשריר התאומים קורה כשיש מתיחה חזקה ופתאומית של השריר תוך הפעלת הכוח של השריר. תרגיל פליאומטרי מורכב ממתיחה של השריר ומכיווץ מהיר, לדוגמה נחיתה על הרגל וקפיצה חזקה מיד לאחר מכן. אימון פליאומטרי משפר כוח מתפרץ ומהירות והוא יכול לחזק את השריר בדיוק במצבים המסכנים אותו ובכך להוריד סיכוי לקרע.
- שיפור הכוח בכל שרירי הרגל – העלאת כוח בכל שרירי הרגל תשפר את היכולת הכללית של הרגל וכך פחות עומס יופעל על שריר התאומים. לדוגמה, קפיצה כששריר הארבע ראשי חלש, יש צורך לגייס יותר כוח מאשר בשרירים אחרים ברגל, בהם שריר התאומים. הדבר יכול לגרום לעומס יתר בשריר התאומים וכתוצאה מכך לקרע.
- שיפור הקואורדינציה – שיפור השליטה המוטורית ברגל משפר את יעילות הפעולה של הרגל ובכך מוריד עומס מהשרירים.
קרע בשריר התאומים זמן החלמה ושיקום
את השיקום מקרע בשריר התאומים אפשר לחלק למספר שלבים:
- שלב אקוטי – בשלב זה יש למנוע כל נזק נוסף היכול להיגרם ולהחמיר את הקרע. על כן, אין להפעיל עומס גבוה מדי ואין לבצע פעולות המעלות את הכאב.
עם זאת, כן צריך להפעיל את השריר ברמת עומסים שלא מחמירה את הכאב במהלך התרגול.
המטרה של שלב זה היא להביא את המטופל/ת ליכולת הליכה רגילה ללא כאב, תוך שמירה על היכולת של שאר הגוף.
כבר מהשלב האקוטי כדאי לבצע תרגול כללי של הגוף באופן שלא מסכן את הקרע בשריר התאומים כדי למנוע הידרדרות כללית משמעותית יותר אשר תצריך תקופה ארוכה יותר עד לחזרה ליכולת שהייתה טרם הפציעה. - שלב השיקום המוקדם – בשלב זה נעלה עומסים במטרה לבצע פעולות כמו הליכה, עלייה על קצות אצבעות על רגל אחת ועלייה וירידה במדרגות בחופשיות ללא כאב.
- שלב ביניים – בשלב זה נעלה את עומסי העבודה בכך שנגדיל את טווחי העבודה של השריר או שנעלה את המשקל שאותו מרימים. המטרה של שלב זה היא לפתח את כוח הביצוע והיכולת של המטופל/ת. לשם כך, נבצע תרגילים המדמים את הפעילות שאליה שואפים לחזור. כך, למשל, בשביל לחזור לשחק כדורגל או כדורסל, פעילויות הכרוכות בריצה מהירה, נחזק את שריר התאומים בהתמקדות בזווית של דחיפת הגוף קדימה, ולא רק בדחיפת הגוף כלפי מעלה, כמו שנהוג לעשות בתרגילים הקלאסיים.
תרגילים רלוונטיים בשלב זה יכולים להיות תרגיל דדליפט רומני בעמידה על רגל אחת, מכרעים דינאמי, עלייה במדרגות עם משקל, דחיפת מזחלת, קפיצה על רגל אחת קדימה, קפיצות לגובה על רגל אחת, קפיצה הצידה מרגל אחת לשנייה ואז קפיצה חזרה, קפיצה קדימה כנגד התנגדות של גומייה המושכת את המטופל לאחור וכדומה.
בשלב זה נתחיל גם חזרה לריצה. לעומת קרעים בשרירים אחרים, כמו האמסטרינג, ארבע ראשי והמפשעה, החזרה לריצה כאשר יש קרע בשריר לתאומים יכולה לקחת זמן רב יותר. זאת משום שכדי לחזור לרוץ צריך להגיע למצב של היעדר סימנים קליניים, כמו כאב במתיחה של השריר או כאב בהליכה מהירה או במכרעים. כמו כן, צריך להגיע לרמת כוח שבה למטופל/ת יש את היכולת לעלות על האצבעות של הרגל הפצועה ואת היכולת לקפוץ מספר פעמים על רגל אחת (על הרגל הפצועה). אם למטופל/ת אין את המסוגלות הזו, עדיף לא להאיץ את התהליך ולהמשיך ולחזק את הרגל עד לעמידה בתנאים הללו.
גם לאחר חזרה לריצה, מוטב להימנע מריצה במשך יומיים רצופים, אלא לרוץ לסירוגין – יום כן יום לא, וכן יש להימנע מעלייה מהירה בנפח הריצה. דבר חשוב נוסף הוא שיש לבצע את כל תרגילי החיזוק לאחר הריצה ולא לפניה. - שלב חזרה לפעילות מלאה – בשלב זה מתמקדים בחזרה הדרגתית לכל הפעילויות שנעשו טרם הפציעה וממשיכים לבצע תרגילי חיזוק כמו בשלב הקודם של השיקום.
ההחלטה אם ניתן לחזור לפעילות מלאה תלויה בשאלה מה הפעילות המלאה של המטופל/ת ואם יש את המסוגלות לעמוד בתנאים של אותה פעילות.
לדוגמה, במקרה של ריצה למרחקים, תחילה השיקום צריך להביא את המטופלת ליכולת הריצה ולאחר מכן להגדיל את נפחי הריצה בהדרגה. במקרה של שחקן כדורגל, אם שחקן מקצועי ואם חובב, הוא חייב להגיע ליכולת של האצה מהירה, האטה מהירה, שינוי כיוון ריצה וספרינט.
כיצד נוכל להוריד סיכוי לפציעה של קרע בשריר התאומים?
נתחיל מזה שתוכנית אוניברסלית למניעה של קרע בתאומים אינה קיימת ונכון להיום בסיס הידע בספרות הרפואית בנוגע להורדת סיכוי לפציעה של קרע בשריר התאומים הוא דל. חשוב לציין שהסיכוי להיפצע תלוי במידה רבה בעומסים המופעלים על השריר, כך שגם ספורטאים עם יכולת דחיפת משקל כפול ממשקל הגוף יכולים לסבול מקרע בשריר התאומים עקב נפחי עבודה גבוהים מדי.
עם זאת, יש ראיות מסוימות המעידות שחיזוק השריר מוריד את הסיכוי להיפצע.
טיפול בקרע בשריר התאומים
אצלינו בקליניקה, תוכנית השיקום לטיפול בקרע בתאומים נקבעת לפי הצרכים, הדרישות והמגבלות של כל מטופל ומטופלת. לאחר סקירה של ההיסטוריה הרפואית ואבחון חומרת הקרע ומיקומו, נתחיל בתוכנית השיקום ההדרגתית, אשר מתחילה בשלב האקוטי ומסתיימת בשלב החזרה לפעילות מלאה.
לשם כך, נוסף לתרגילים לחיזוק השריר ולתרגילים המותאמים לפעילות הגופנית שבוצעה טרם הפציעה, נשלב טיפול תומך במכשירים כמו אולטרסאונד, לייזר ופרימוס – מערכת השיקום מהמתקדמות בעולם.
ובנימה אישית, אני קרעתי את שריר התאומים בזמן פעילות גופנית מאומצת הכללה תרגול של כוח מתפרץ. אני יכול לספר מניסיוני שהשבועיים הראשונים די כואבים. כואב מאוד ללכת, לעלות ולרדת מדרגות ובאופן כללי צריך להיזהר בכל תנועה. לאחר כשבועיים ההליכה נעשתה נוחה יותר והתפקוד היום יומי שלי השתפר. לאחר מכן חזרה היכולת ללכת מהר, אך עדיין הרגשתי את המקום של הקרע. השיפור הבא ביכולת היה ביצוע קפיצה על שתי רגלים וזמן מה אחרי כן גם על רגל אחת. בשלב הבא כבר חזרתי לרוץ, וסך הכול לאחר כחודשיים של שיקום חזרתי לעשות את כל הפעולות שעשיתי לפני הפציעה, כולל ריצה מהירה, אימוני משקולות ומשחקים עם הילדים שלי הכוללים הרבה שינויי כיוון.