אוסגוד-שלטר היא דלקת באזור החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק המתאפיינת בכאב מתחת לפיקה. הבעיה נפוצה בעיקר אצל ילדים ומתבגרים והיא יכולה להיגרם בשל הפעלת עומסים רבים מדי על הברך או בשל מכה באזור. שיקום פיזיותרפיה מותאם מסייע בהחלמה מהדלקת ובד בבד מייצר שגרת אימונים המונעת פרישה ממסגרת האימונים האהובה על הילד/ה.
כאב ברכיים אצל ילדים היא תופעה נפוצה, כאשר אחד הגורמים הנפוצים לכך היא מחלת אוסגוד-שלטר. המחלה היא למעשה דלקת באזור העצם שמתחת לברך המופיעה לרוב בגיל גדילה, אצל בנים לרוב בגיל 15-12 ואצל בנות יכולה להופיע מוקדם יותר, בגיל 12-8. הדלקת נמשכת בין 24-12 חודשים, אך ישנם לא מעט מקרים שבהם הדלקת אינה חולפת גם שנים לאחר ההופעה הראשונית של הכאב, ואף מקרים שבהם הדלקת מלווה את הסובלים ממנה גם בבגרות, שנים לאחר סיום תקופת הגדילה.
הדלקת יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות והיא נפוצה הרבה יותר אצל ילדים הפעילים ספורטיבית בהשוואה לכאלה שלא.
תסמינים של אוסגוד-שלטר אצל ילדים
התסמין העיקרי של אוסגוד-שלטר ילדים הוא כאב מתחת לפיקה של הברך, כאשר האזור הרגיש ביותר הוא נקודת החיבור בין גיד הפיקה לעצם השוק, כ-5 ס״מ מתחת לפיקה. לעיתים, נוסף לכאב, תהיה התעבות של הגיד באזור החיבור. הבעיה יכולה להופיעה רק בברך אחת או בשתי הברכיים בו-זמנית.
הכאב המאפיין את האוסגוד-שלטר הוא נקודתי, כלומר מוגבל יחסית לאזור קטן ולא מפושט על כל הברך. האזור רגיש למגע, ובחלק מהמקרים תופיע נפיחות ובליטה במוקד הכואב. כ-50% מהאנשים שסבלו מאוסגוד-שלטר ילדים ימשיכו לחוש רגישות למגע בברך גם לאחר סיום הגדילה.
ריצה, קפיצה ונחיתה על הרגל מחמירות את הכאב, ועל כן ילדים העוסקים בענפי ספורט הדורשים כוח מתפרץ וכוללים שינויי כיוון רבים, האצה והאטה כמו כדורגל, כדורסל, טניס ועוד הם בעלי סיכוי גבוהה יותר לפתח אוסגוד-שלטר.
אוסגוד-שלטר ילדים – גורמים נפוצים
התשובה לשאלה מה גורם להתפתחות של אוסגוד-שלטר אינה חד משמעית, אך עם זאת ניתן לומר שאחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות של אוסגוד-שלטר הוא עומס הנוצר בנקודת החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק. בכל פעם שמופעל כוח בשריר הארבע ראשי, כוח זה עובר דרך גיד הפיקה אל עצם השוק.
כל הכוח הזה עובר בנקודת החיבור בין גיד הפיקה לעצם הפיקה, שזוהי בדיוק הנקודה הכואבת ביותר לכל מי שסובל מאוסגוד-שלטר. השריר הארבע ראשי פועל ומעביר כוח אל עצם השוק כמעט בכל פעולה יומיומית, כמו לקום מהכיסא או ללכת, וככל שהפעילות המבוצעת דורשת כוח גדול יותר, כמו בריצה ובקפיצות, כך העומס באזור החיבור של הגיד גדול יותר.
מדוע אוסגוד-שלטר גורם לכאבי ברכיים לילדים ולא למבוגרים?
נשאלת השאלה מדוע מחלת אוסגוד-שלטר נפוצה דווקא אצל מתבגרים ולא אצל מבוגרים, הרי גם אצל מבוגרים פועל אותו מנגנון ואותם כוחות המיישרים את מפרק הברך. כאן יש לציין שגם אצל מבוגרים יכול להתפתח כאב באותה הנקודה, אך השכיחות אצל מבוגרים נמוכה יותר ואופי המחלה עצמה שונה במהותה מאשר אצל מתבגרים.
התשובה הקצרה היא שאוסגוד-שלטר מתפתחת בשל תהליכים המרחשים בהתבגרות, ובהם שינויים בשלד. כדי לתת מענה מעמיק יותר, יש להבין את התהליך שעוברת העצם בזמן גדילה והתבגרות: מהלידה ועד לסיום תהליך ההתבגרות של השלד, העצמות עוברות התגרמות. ככל שהגיל צעיר יותר, כך חלקים גדולים יותר מהעצם מורכבים מרקמת סחוס, ובתהליך ההתגרמות רקמת הסחוס הופכת לרקמת עצם.
ההשערה היא שמחלת אוסגוד-שלטר מתפתחת בזמן תהליך ההתגרמות של אזור החיבור של גיד הפיקה, כנראה בגלל פעילות מטאבולית גבוהה באזור הגורמת לרגישות יתר לעומסים.
ב-2018 יצא מחקר שבדק 37 שחקני כדורגל מתבגרים. המחקר הראה כי 33% מהמשתתפים פיתחו אוסגוד-שלטר ברגל התומכת ו-0% ברגל הבועטת. מבחינה ביומכנית ידוע שבזמן בעיטה בכדור, מרכז הכובד זז אחורה ביחס לציר של הברך של הרגל התומכת, זאת שנמצאת על הקרקע. דבר המגביר משמעותית את העומס המופעל על ידי השריר הארבע ראשי ומועבר לנקודת החיבור של גיד הפיקה. זוהי הוכחה נוספת לכך שהפעלת עומס גדול יותר מגבירה את הסיכוי לפתח אוסגוד-שלטר.
עם זאת, יש לציין שחלק מהמקרים של אוסגוד-שלטר מתחילים כתוצאה ממכה בנקודת החיבור של הגיד לעצם ולא בגלל עומסים המופעלים על הברך.
טיפול באוסגוד-שלטר ילדים
משום שפעילות גופנית מחמירה את הבעיה, כ-50% מהסובלים מאוסגוד-שלטר יהיו חייבים לשנות את אופי הפעילות הגופנית שאותה מבצעים – הפחתת תדירות האימונים, הקלה על עצימות האימונים או הורדת החלקים הבעייתיים באימון, ויהיו כאלו שיצטרכו להפסיק לגמרי את האימונים לתקופה מסוימת.
להורדה בנפח האימונים או הפסקתם יש השלכות הן בהיבט הפיזי והן בהיבט המנטלי של הילדים. בהיבט הפיזי ישנה ירידה בכוח של הרגל וכן ירידה בכושר הכללי של הגוף. להיבט המנטלי יש חשיבות רבה מאוד לפעילות הגופנית, גם כי הילד/ה אוהב/ת את אותה פעילות וגם כי אותה פעילות היא מסגרת חברתית המקנה תחושת שייכות.
לאחר הפסקת הפעילות הגופנית, וככל שעובר הזמן, הסיכוי לחזרה לפעילות יורד, והדרך לפרישה מתקצרת. לכן, אם הכאבים מגיעים לרמה שהילד/ה לא מסוגל/ת לבצע את כל מה שנדרש באימון או שמפסיק/ה ללכת לאימונים, מומלץ לטפל בנושא כמה שיותר מהר.
הטיפול היעיל ביותר באוסגוד-שלטר הוא תהליך שיקום וניהול עומסים שבו עובדים על חיזוק של הרגל בנוכחות הפציעה. לכן, יש להכיר את מאפייני הפציעה ולהעריך מראש את מסגרת הזמן הדרושה להחלמה.
בשלב האקוטי, שבו הכאב גבוה, כדאי לנוח ולשים קרח על האזור, אך יש לזכור שמנוחה היא רק חלק מהטיפול והיא חייבת להיות מוגבלת בזמן אחרת תהיה ירידה גדולה מדי בכוח של הרגל בפרט ובכושר הכללי בכלל.
כאשר רמות הכאב יורדות, יש לעבוד על חיזוק הרגל. אם מופיע כאב בזמן ביצוע תרגילים, יש לדרג את הכאב בסולם מ-0 עד 10, כאשר 0 זה לא כואב בכלל ו-10 זה כאב בלתי נסבל. ניתן לבצע תרגילי חיזוק עם כאב עד 3 מתוך 10, אך אם יש כאב חזק יותר מומלץ לשנות משהו בתרגיל – הפחתת עצימות התרגיל או נפח התרגיל או שינוי אופן הביצוע של התרגיל. במקרים שכל אלה לא עוזרים, יש לוותר על התרגיל ולעשות תרגיל אחר במקומו.
פעילויות בעצימות נמוכה עם סיכוי נמוך להחמרה יכולות להיות הליכה בקצב רגיל ורכיבה על אופניים. כשפעילויות אלו נעשות ללא כאב, ניתן להתקדם לשלב הבא הכולל הליכה מהירה ורכיבה על אופנים בקצב גבוה יותר או עם התנגדות גבוהה יותר. לאחר הגעה ליכולת ביצוע פעילויות אלו ללא כאב, ניתן לעבור לריצה קלה ולתרגול עלייה וירידה בדרגות. בשלב מתקדם יותר, מתחילים לתרגל ריצה מהירה, שינויי כיוון וקפיצות.
לאורך כל השלבים המתוארים לעיל יש לבצע תרגילים לחיזוק כל שרירי הרגל, כלומר שרירי השוק, שרירי הירך ושרירי הישבן. חיזוק שרירי הרגל מסייע בשיקום, מפחית כאב ברכיים אצל ילדים ומונע את התדרדרות הכוח במשך תקופת ההיעדרות ממסגרת האימונים הרגילה.
נוסף לתרגילי החיזוק, יש לבצע תרגילים העובדים על שיווי משקל וקואורדינציה.
כמו כן, שיטת טיפול נוספת המקלה על הכאב ובכך מסייעת לחיזוק הרגל הוא טייפינג להורדת עומס. יש לציין שמתן תמיכה לפיקה באמצעות טייפ קשיח יכול להוריד עומס אך טייפים אלסטיים כגון קינזיוטייפ (הטייפים הצבעוניים) לא הראו יעילות.
כדורים אנטי דלקתיים גם כן יכולים לעזור בהורדת כאב ובהחלמה מהדלקת ובכך לסייע לתהליך השיקום. כמובן שיש להתייעץ עם רופא/ה לפני נטילת כדורים.
כמו בכל תהליך שיקום, גם בטיפול באוסגוד-שלטר ילדים ניהול עומסים נכון הוא המפתח להצלחה.
אצלינו בקליניקה, הדגש הוא על טיפול המותאם באופן פרטני לכל מטופל ומטופלת המביא בחשבון את המצב הגופני, הפעילות הפיזית שאותה מבצעים בשגרה והציפיות מהחזרה לפעילות לאחר ההחלמה. נוסף לתרגילים, הטיפול כולל מכשירי עזר, כמו חשמל, ותהודה מגנטית אשר מפחיתים את הכאב ובכך מגבירים את היכולת לבצע את התרגילים הנדרשים.
כאבי ברכיים לילדים לרוב גורם להיעדרות זמנית של הילד/ה ממסגרת האימונים, ובמקרים רבים, קשה לילד/ה לחזור לשגרת הפעילות הגופנית טרם הפגיעה והרבה יעדיפו לפרוש מאותה מסגרת.
מניסיוני, בעבודה עם ילדים חשוב להעביר מסר שהמצב הוא זמני ובסופו של דבר יחזרו לפעילות באופן מלא. כדי להשיג מטרה זו, צריך להראות לילד/ה שכל הזמן יש גרף התקדמות המקרבת את המטרה – ביצוע הפעילות שאותה אוהב/ת. שיקום הפיזיותרפיה מאפשר לילד/ה לשמור על פעילות גופנית במסגרת קבועה, כך שנוסף להפחתת הכאב והחלמה מאוסגוד-שלטר, הוא מקל על החזרה לפעילות הגופנית טרם הפגיעה ומונע פרישה ממסגרת האימונים.
כל התוכן באתר MEDIMAX, לרבות תוכן המופיע במאמרים באתר MEDIMAX, הוא למטרת מידע בלבד ואינו נועד בשום צורה ואופן לשמש כתחליף כלשהו לייעוץ רפואי מקצועי, אבחון או טיפול. כל המידע המוצג כאן אינו נועד לאבחון עצמי או להחליף את שירותיו של איש מקצוע רפואי.
ככלל, אנו מעודדים וממליצים לכל הקוראים לקבל ייעוץ רפואי מאיש מקצוע מוסמך המתמחה בתחום בכל שאלה לגבי הבריאות האישית ו/או מצבים רפואיים אחרים. אין להתעלם מעצה רפואית מקצועית שקיבלת מאיש מקצוע או להימנע מקבלת טיפול רפואי בגלל מידע שקראת באתר זה.
