אוסגוד-שלטר: טיפול בכאב ברכיים אצל ילדים

אוסגוד-שלטר היא דלקת באזור החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק, המתאפיינת בכאב ברכיים. הבעיה שכיחה בעיקר אצל ילדים ומתבגרים בתקופת הגדילה, ונגרמת לרוב מעומסים חוזרים על הברך או מחבלה באזור. טיפול ושיקום פיזיותרפיה מותאם מסייעים בהפחתת כאב ובחזרה הדרגתית לפעילות.

מהם הגורמים, התסמינים והטיפול באוסגוד-שלטר?

• ממה נגרם אוסגוד-שלטר: עומס חוזר באזור החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק אצל ילדים בתקופת הגדילה.
• התסמינים: כאב ממוקד מתחת לפיקת הברך, רגישות למגע, נפיחות, בליטה מקומית או התעבות של הגיד. הכאב מחמיר בריצה, בקפיצה ובנחיתה.
• גורמי סיכון: ילדים ומתבגרים הפעילים בענפי ספורט הכוללים ריצה, קפיצות ושינויי כיוון כמו כדורגל, כדורסל וטניס.
• הטיפול: ניהול עומסים, חיזוק שרירי הרגל, תרגילי שיווי משקל וקואורדינציה, חזרה הדרגתית לספורט ושימוש באמצעים להפחתת כאב לפי הצורך.

מה זה אוסגוד-שלטר?

כאב ברכיים אצל ילדים הוא תופעה נפוצה, כשאחד הגורמים השכיחים לו הוא מחלת אוסגוד-שלטר. זוהי דלקת באזור העצם שמתחת לברך, המופיעה לרוב בתקופת הגדילה – בדרך כלל בגיל 12–15 אצל בנים ובגיל 8–12 אצל בנות.

לרוב, הדלקת נמשכת 12–24 חודשים, אך לעיתים הכאב נמשך שנים ואף מלווה את הסובלים ממנו גם בבגרות. חומרת התסמינים משתנה בין ילדים, והמצב שכיח יותר בקרב ילדים הפעילים ספורטיבית.

תסמינים של אוסגוד-שלטר אצל ילדים

התסמין העיקרי של אוסגוד-שלטר הוא כאב ממוקד מתחת לפיקת הברך, באזור החיבור בין גיד הפיקה לעצם השוק.

הכאב יכול להופיע בברך אחת או בשתיהן, ולעיתים מלווה ב-

• נפיחות
• בליטה מקומית
• התעבות של הגיד

האזור לרוב רגיש למגע, וכמחצית מהסובלים ימשיכו לחוש רגישות גם לאחר סיום הגדילה.

ריצה, קפיצה ונחיתה מחמירות את הכאב, ולכן התופעה שכיחה במיוחד בקרב ילדים העוסקים בענפי ספורט הכוללים כוח מתפרץ, שינויי כיוון והאצות, כמו כדורגל, כדורסל וטניס.

גורמים לאוסגוד-שלטר ילדים

הסיבה המדויקת לאוסגוד-שלטר אינה ידועה, אך אחד הגורמים המרכזיים הוא עומס חוזר בנקודת החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק. בכל כיווץ של שריר הארבע־ראשי, הכוח עובר דרך גיד הפיקה אל עצם השוק, ויוצר עומס באזור זה.

העומס קיים כמעט בכל פעילות יומיומית, כמו הליכה או קימה מכיסא, אך גדל משמעותית בפעילויות הדורשות כוח רב יותר, כמו ריצה וקפיצות – ולכן הן עלולות להחמיר את התסמינים.

מדוע אוסגוד-שלטר גורם לכאבי ברכיים לילדים ולא למבוגרים?

אוסגוד-שלטר נפוצה בעיקר אצל מתבגרים משום שהיא קשורה לתהליכי הגדילה וההתגרמות של העצם. גם אצל מבוגרים יכולים להופיע כאבים באותו אזור, אך הם נדירים יותר ושונים באופיים.

במהלך הגדילה, חלקים מהעצם עדיין מורכבים מסחוס שבהדרגה עובר התגרמות. ההשערה היא שאוסגוד-שלטר מתפתחת בזמן התגרמות אזור החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק, מה שהופך אותו לרגיש יותר לעומסים.

מחקרים תומכים בקשר בין עומס להתפתחות המחלה, ומחקר מ-2018 שנעשה על שחקני כדורגל מתבגרים מצא כי אוסגוד-שלטר התפתחה רק ברגל התומכת, שעליה מופעל עומס גדול יותר בזמן בעיטה.

עם זאת, יש לציין שישנם מקרים שבהם המחלה מתחילה בעקבות חבלה ישירה באזור ולא כתוצאה מעומס חוזר.

טיפול באוסגוד-שלטר ילדים

מכיוון שפעילות גופנית מחמירה את אוסגוד-שלטר, כ-50% מהסובלים יידרשו להתאים את האימונים באמצעות הפחתת תדירות, הורדת עצימות, הימנעות מחלקים מסוימים באימון, ובמקרים מסוימים אף להפסיק את הפעילות זמנית.

לכך יש השלכות פיזיות, כמו ירידה בכוח ובכושר, וגם השלכות חברתיות ורגשיות, שכן הספורט מהווה מקור להנאה, שייכות ומפגש חברתי. ככל שההיעדרות מהפעילות מתארכת, כך פוחת הסיכוי לחזור אליה. לכן, כאשר הכאב מתחיל להגביל את ההשתתפות באימונים, חשוב לטפל בבעיה בהקדם.

הטיפול היעיל ביותר באוסגוד-שלטר הוא תהליך שיקום וניהול עומסים שבו עובדים על חיזוק של הרגל בנוכחות הפציעה. לכן, יש להכיר את מאפייני הפציעה ולהעריך מראש את מסגרת הזמן הדרושה להחלמה.

1. השלב האקוטי – כאשר הכאב גבוה, מומלץ להפחית עומסים ולשים קרח על האזור. מנוחה יכולה לסייע, אך חשוב להגביל אותה בזמן כדי למנוע ירידה בכוח הרגל ובכושר הכללי.
2. חיזוק הרגל – עם ירידת הכאב, מתחילים בתרגילי חיזוק. ניתן להתאמן עם כאב של עד 3 מתוך 10. אם הכאב חזק יותר, יש להפחית עומס, לשנות את אופן הביצוע או לבחור תרגיל חלופי.
3. פעילות אירובית קלה – מתחילים בפעילויות בעלות סיכון נמוך להחמרה, כמו הליכה בקצב רגיל ורכיבה על אופניים.
4. הגברת העומס בהדרגה – כאשר הפעילויות הקלות מבוצעות ללא כאב, ניתן להתקדם להליכה מהירה ולרכיבה בקצב או בהתנגדות גבוהים יותר.
5. חזרה לספורט – לאחר מכן עוברים לריצה קלה ולתרגול עלייה וירידה במדרגות. בשלב מתקדם יותר משלבים ריצה מהירה, שינויי כיוון וקפיצות עד לחזרה מלאה לפעילות הספורטיבית.

לאורך כל שלבי השיקום חשוב לחזק את כלל שרירי הרגל – השוק, הירך והישבן. החיזוק מסייע בהפחתת כאבי הברכיים, תומך בהחלמה ומונע ירידה בכוח בתקופת ההפחתה בפעילות. כמו כן, מומלץ לשלב תרגילי שיווי משקל וקואורדינציה.

כמו כן, טייפינג להורדת עומס עשוי לסייע בהפחתת כאב, אך היעילות נמצאה בעיקר בטייפ קשיח התומך בפיקה, בעוד שקינזיוטייפ (הטייפים הצבעוניים) לא הוכח כיעיל. גם תרופות נוגדות דלקת עשויות להקל על הכאב ולתמוך בשיקום, אך יש להיוועץ ברופא/ה לפני השימוש בהן.

מניסיוני, בעבודה עם ילדים חשוב להעביר מסר שהמצב הוא זמני ובסופו של דבר יחזרו לפעילות באופן מלא. כדי להשיג מטרה זו, צריך להראות שכל הזמן יש גרף התקדמות המקרבת את המטרה – ביצוע הפעילות שאותה אוהבים. שיקום הפיזיותרפיה מאפשר לשמור על פעילות גופנית במסגרת קבועה, כך שנוסף להפחתת הכאב והחלמה מאוסגוד-שלטר, הוא מקל על החזרה לפעילות הגופנית טרם הפגיעה ומונע פרישה ממסגרת האימונים.

אצלנו בקליניקה, הטיפול מותאם אישית לכל ילד וילדה בהתאם למצבם הגופני, לפעילות הספורטיבית שהם מבצעים ולמטרות החזרה לפעילות. לצד תרגילי השיקום, אנו משלבים אמצעי עזר כמו חשמל ותהודה מגנטית להפחתת כאב ולשיפור היכולת להתאמן.

שאלות נפוצות

מה זה אוסגוד-שלטר?

אוסגוד-שלטר היא דלקת באזור החיבור של גיד הפיקה לעצם השוק, המופיעה בעיקר אצל ילדים ובני נוער בתקופת הגדילה. היא גורמת לכאב ממוקד מתחת לפיקת הברך ומחמירה לרוב במהלך פעילות גופנית.

האם אוסגוד-שלטר אצל ילדים עוברת מעצמה?

ברוב המקרים התסמינים משתפרים עם הזמן וחולפים לאחר סיום הגדילה. עם זאת, אצל חלק מהילדים הכאב עלול להימשך חודשים ואף יותר, ולעיתים תישאר רגישות מקומית גם בבגרות.

האם מותר לעשות ספורט עם אוסגוד-שלטר?

ברוב המקרים כן מותר לילדים להמשיך לעשות ספורט למרות הדלקת. בטיפול פיזיותרפיה, המטרה אינה להפסיק לחלוטין את הפעילות אלא להתאים את העומסים לרמת הכאב ולחזק את הרגל עד לחזרה לפעילות מלאה.